קטעים מהספר 

:לחץ על הנושאים הבאים להרחבה

פרולוג 

 

חירות, שחרור, זאת חייבת להיות מטרתו של האדם. להיות חופשי, להשתחרר מן העבדות: אל הדבר הזה חייב אדם לחתור כשמצבו נעשה מודע לו אפילו במקצת. אין מזומן לו שום דבר, ושום דבר אינו אפשרי, כל עוד הוא עבד מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית. אך אין הוא יכול לחדול להיות עבד מבחינה חיצונית, כל עוד הוא עבד מבחינה פנימית. אי לכך, על מנת להיעשות בן חורין, חייב אדם להגיע לחירות פנימית.

 

הסיבה הראשונה לעבדותו הפנימית של האדם היא בורותו, ומעל לכול, בורותו לגבי עצמו. ללא ידיעת עצמו, ללא הבנה של עבודת המכונה שלו ותפקודיה, אין האדם יכול להיות חופשי, אין בידו לשלוט בעצמו, והוא יישאר תמיד עבד וכלי משחק בידי הכוחות הפועלים עליו.זו הסיבה שבכל התורות העתיקות היתה התביעה הראשונה, בראשיתה של הדרך לשחרור: ´דע את עצמך´.על המילים האלה נדבר עתה.

 

ג´ א´ גורדייף

 

^ חזרה לראש הדף

 

 

 

הקדמה  

 

משל ארמני מספר על צ´לן, שמדי ערב, לאחר שובו מעבודתו ולאחר שאכל את הארוחה שהגישה לו אשתו, נהג לשבת ולנגן בצ´לו.

באחד הערבים, בתום הארוחה, לקח הצ´לן את הצ´לו לידיו והחל לנגן, ובמשך דקות ארוכות ניגן רק צליל אחד. למחרת, עם תום הארוחה, שוב התיישב הצ´לן לנגן. הקשיבה אשתו בדריכות והנה חוזר אותו הצליל מליל אמש. יושב הצ´לן, הבעת ריכוז ואושר על פניו, ומנגן.

אצבעותיו מונחות על המיתרים בלי לזוז, הקשת שלו נעה הלוך ושוב על אותו המיתר והצליל שהוא מפיק נותר בלא שינוי. היא לא הגיבה גם הפעם, אך למחרת, כשחזרו על עצמם המראה והצליל, לא התאפקה עוד, פנתה אליו ושאלה, "אישי היקר, אהוב ליבי, מה עובר בימים אלה בליבך, הרי כל השנים ניגנת מנגינות רבות ושונות ומדי ערב נמלא ביתנו עושר של צלילים, מה קורה לנגינתך?" הביט הצ´לן באשתו באהבה וענה:

"אשתי היקרה, אהובת נפשי, כל השנים חיפשתי את הצליל הנכון. כל הנגנים מחפשים את הצליל שלהם. אני את הצליל שלי מצאתי."כשפגשתי לראשונה באניאגרם ובדרך שבה הוא מתאר את נפש האדם ונבכיה, כשראיתי את הבהירות, העומק והדיוק שבו, ידעתי שמצאתי את הצליל שלי.

 

האניאגרם מרתק אותי במשך שנים, וככל שאני מוסיף ולומד אותו, כך אני מוקיר יותר את המרחבים והמעמקים שהוא מאיר, מגלה דברים שנסתרו בתחילת הדרך, ולומד על עצמי ועל זולתי יותר מכפי שידעתי אי פעם. האניאגרם הוביל לשינוי עמוק בחיי והוסיף לראייתי מימדים שלא עלה בידי להגיע אליהם באמצעות שיטות רבות אחרות, או דרך ספרים ותרגולים שונים, שהיו בבחינת תרופה לרגע, אך לא חוללו בי שינוי אמיתי. במובנים רבים האניאגרם עזר לי לצאת לחופשי.מסורות רבות מדמות את קיומנו לחיים בחדר קטן ונידח בפאתי ארמון נפלא ורחב ידיים, שבהם אנו ממצים רק חלק זעום מן האפשרויות הרחבות לאין שיעור הפתוחות בפנינו.

 

לעתים, ברגעי חסד, דלת חדרנו נפתחת ואלה מאיתנו שעיניהם פקוחות זוכים להעיף מבט במרחבי הארמון המופלא שבו הם חיים. רגעים כאלה עשויים לשנות את חיינו לעד, ולעתים מי שרואה מה ממתין מעבר לתא הכלא לא ימצא עוד מנוח לנפשו עד שייצא לחופשי.

 

ההבנה שאנחנו חיים במעין כלא היא שלב ראשון והכרחי בדרך אל החופש.המורה הסוּפי אידריס שאה (Shah) מספר את המשל על חרש המתכת שנכלא על לא עוול בכפו בכלא נידח, ללא כל סיכוי להשתחרר. אשתו, אורגת שטיחים, שולחת אליו שטיח תפילה שבתוכו היא משלבת דוגמה מורכבת. לאחר זמן מה מבין החרש שהדוגמה שעל השטיח מתארת למעשה את מנעול דלת התא שבו הוא כלוא. משאריות מתכת שהוא מוצא הוא מתקין לו מפתח לפי הדוגמה שבשטיח, ומצליח להימלט.האניאגרם מתאר את תא הכלא, את אופן הגעתנו אל הכלא ואת המנעול של דלת התא, וכן הוא מסביר כיצד להכין מפתח שיפתח את המנעול. הוא מתאר, מתוך הבנה עמוקה ובדיוק רב, את התא המסוים שבו כל אחד ואחד מאיתנו כלוא, כל אחד ותאו. תאי הכלא מגוונים ושונים, חלקם עלובים ומדכאים וחלקם מטופחים למשעי, אך כולם תאי כלא.

האניאגרם לא נועד לגרום לנו להרגיש נוח יותר בתא הכלא, הוא לא בא לתאר כיצד לקשט את הכלא או לקבל אותו כדרך חיים תוך ויתור על החופש. האניאגרם, במשמעותו הנשגבת, בא להוביל אותנו לחופש אמיתי. כדי לעשות זאת, ראשית, הוא מאפשר לנו לראות ללא כחל וסרק את תא הכלא — ה´אישיות´ שלנו, ושנית, הוא מראה לנו את המקום הטהור שמחוץ לכלא, זה שממנו באנו ושאליו ביכולתנו לחזור — ה´מהות´ שלנו.

האניאגרם מאפשר לנו לראות ולהכיר, הן את תכונות האישיות והן את תכונות המהות שלנו, ולהבדיל ביניהן.

הוא מתאר כיצד אנו עוטים על עצמנו אישיות ומתנהלים בתיווכה בעולם. המהות שלנו נותרת זכה, צלולה ומושלמת כל העת, אך היא בדרך כלל נחבאת מאיתנו בשל הזדהותנו עם האישיות.ההבחנה בין מהות לאישיות היא אחת ההבחנות החשובות בתורתו של הפילוסוף והמיסטיקן הנודע גיאורג איוונוביץ´ גורדייף (Gurdjieff).

 

גורדייף תיאר את המהות כמה שאמיתי וקבוע בנו, כל מה שהוא שלנו, ואת האישיות כמה ששקרי בנו, כל מה שאינו שלנו, אלא נרכש מבחוץ ומשתנה בהתאם להשפעות חיצוניות. המונח אישיות (personality) מקורו במילה היוונית ´פרסונה´ שפירושה ´מסיכה´.

 

אפשר גם לדמות את האישיות למסנן שדרכו אנחנו חווים את המציאות. כיוון שלכל אחד מסנן שונה, גם ראיית המציאות משתנה מאוד מאדם לאדם. הידע של האניאגרם מאפשר לנו להכיר את המסנן שדרכו אנחנו רואים את העולם. היכרות כזאת עשויה לצמצם את השפעתו של המסנן, או לחלופין, לאפשר לנו להסיר אותו מעל עינינו ולחוות את העולם באופן אמיתי וצלול.

 

בעיניי האניאגרם הוא מעין יישום של הרעיון הגורדייפיאני של ´סבל מרצון´: בחירה בנתיב שהוא אמיתי ונטול אשליות אך גם תובעני ומלא מהמורות — הנתיב של חקר עצמי. גילוי האמת על עצמנו עלול להיות מלווה בכאב וברגעי משבר שהם חלק בלתי נמנע מתהליך של צמיחה אמיתית.

לימוד האניאגרם כמוהו כהפניית זרקור הן על מעלותינו הגבוהות והן על תהומות נפשנו. לצד ראיית הצדדים החיוביים שבנו, עלינו להתוודע גם לצדדים הקשים והאפלים המלווים אותנו באשר נלך. גילוי כזה דורש יושר פנימי רב ובגרות. מדובר במפגש רב עוצמה ובלתי הפיך: מרגע שידע האניאגרם ייטמע בתוכנו, הוא ישנה קרוב לוודאי את השקפתנו ביחס לזולת וביחס לעצמנו.דרכים רבות ומורים רוחניים רבים מציעים לנו ´קיצורי דרך´, עוד בטרם רכשנו מושג ברור מי אנחנו, או איך אישיותנו פועלת ומכתיבה את התנהלותנו בעולם. חלקם משתמשים במילים מפתות כמו ´אושר´, ´הארה´ או ´אהבה´, מילים שאמנם מגלמות ערכים גבוהים, אך בהיעדר הבנה של המבנה הפסיכולוגי שלנו עלולות ליצור אשליה של התרחבות וצמיחה. הוויתור על התקדמות הדרגתית במדרגות ההתפתחות חוטא לאדם. כמו כן, לא ראוי לעשות הפרדה בין עבודה פסיכולוגית לעבודה רוחנית, וכל תהליך צמיחה אמיתי ויציב מחייב עבודה בשני הרבדים הללו. צמיחה רוחנית ללא פתרון בעיות יסוד באישיותנו דומה לבניית מגדל גבוה ללא בסיס איתן, מגדל שראשו בשמיים ויסודותיו רופפים. לעומת זאת, עבודה פסיכולוגית שמתייחסת לאישיות כאל אמת המידה היחידה שאין בלתה, תותיר אותנו בתא הכלא. אמנם היא עשויה להפוך את התא שלנו לנקי ומטופח יותר, אך היא לא תאפשר לנו לצאת מפתח הדלת.

 

האניאגרם מאפשר חקירה נוקבת של המבנה הפסיכולוגי שלנו, כולל מנגנוני ההגנה וההסתגלות שלנו, ומאפשר לבחון את האופן שבו אנחנו מזדהים עם האישיות שלנו. הוא מראה לנו כיצד התפתחו מבני האישיות, תוך איבוד הקשר עם המהות שלנו, וכיצד אנחנו יכולים לשוב ולהתחבר אליה. במובן זה האניאגרם מצביע על מה שמעבר לחקירה הפסיכולוגית. הוא אינו מסתפק בתיקון עצמי ברמת האישיות, אלא מכוון אותנו לצמוח אל מעבר לה — אל המהות הטהורה שלנו.

ההיוותרות על פני השטח, ההזדהות עם קליפתנו החיצונית, האישיות, מובילה לחיים של בזבוז, להיעדר משמעות ולסבל. מידת הסבל תואמת את המרחק שבו אנו חיים ממעמקינו. ככל שנתקרב לתכונות המהות שלנו, ככל שניתן לאמת הפנימית הבלתי משתנה שלנו להנחות את חיינו, ככל שניצור קשר חזק יותר עם היסוד האמיתי והטהור שבתוכנו, כך נחוש יותר הקלה, חופש ואושר. כך כותבת סנדרה מייטרי (Maitri): "לעתים קרובות איננו מזהים עד כמה חוויית המציאות שלנו מוגבלת ועד כמה העולם שבו אנו שוכנים מוגבל שלא לצורך. ייתכן שמלווה אותנו תחושה מעורפלת של חוסר שביעות רצון, או תחושה עמומה של מוות והיעדר משמעות או היעדר הגשמה, אף על פי שאנו מתאמצים ככל יכולתנו כדי למצוא סיפוק בדברים שהחברה טוענת שהם הדרך אל האושר: אם זה כסף, רכוש, מעמד, עוצמה, תהילה או מערכות יחסים. יש כאלה שמרגישים באופן ברור כי חייהם מוגבלים. הדבר מתבטא אצלם בתחושה פנימית מכאיבה ומכרסמת של חוסר יכולת, חסר, ריקנות או חוסר טעם. תקופות של משבר יכולות להעלות תחושות אלה אל פני השטח ולאפשר לנו הצצה חטופה במגבלות שלנו. הצצות כאלה הן השלב הראשון בהימלטות שלנו, כיוון שעצם הידיעה שאנחנו נמצאים בכלא כלשהו עשויה ללמד על האפשרות שקיימת דרך אחרת. לאורך כל ההיסטוריה האנושית, מסורות שונות של עבודה רוחנית סיפרו לנו שהחיים מציעים הרבה יותר מכפי שאנחנו מעלים בדעתנו, ושעולם שלם ממתין לנו מעבר לעולם התחוּם על ידי כבלינו הפנימיים".

הרגע שבו אנו מזהים את עצמנו באניאגרם הוא רגע של חסד. יש אנשים המזהים את עצמם באניאגרם בן רגע, בבירור וללא ספקות. אחרים זקוקים לחקירה ממושכת, המלווה בהתלבטויות רבות. בכל אחד מאיתנו יש איכויות מכל תשעת טיפוסי האניאגרם, ולכל אחד מאיתנו דפוסים שונים של חשיבה והתנהגות המשתנים בהתאם לנסיבות. כמו כן, רובנו מתקשים להודות בתכונות הפחות מחמיאות שלנו.

כל הגורמים האלה עלולים להקשות על הזיהוי. עם זאת, הרגע שבו אנו מבינים כי אחד מטיפוסי האניאגרם מתאר אותנו, הוא רגע שבו אנו מקבלים לידינו כלי מדויק ורב עוצמה.נוסף על הבנה עמוקה של עצמנו, האניאגרם גם מאפשר לנו להבין את הזולת ולחוש כלפיו אמפתיה ורכות. הבנה זו מתאפשרת הודות לדרך הסדורה והברורה שבה הוא מציע לפרש את הרבדים השכליים, הרגשיים וההתנהגותיים שלנו ושל זולתנו.על אף כל הסגולות של האניאגרם, אפשר גם לעשות בו שימוש לרעה. לעתים אנשים נאחזים באניאגרם כבתירוץ להימנע מלקיחת אחריות ומשינוי, משל מצאו הצדקה להרגלים הקלוקלים שלהם.

האניאגרם מראה לנו מהן הדרכים הלא ראויות שאימצנו, לא כדי לספק לנו תירוצים, וגם לא כדי לדכדך אותנו, אלא מתוך ההבנה שהצבת המראה מול פנינו היא השלב הראשון בדרך הארוכה לשינוי פנימי.מעל לכול, מטרת האניאגרם היא להפגיש אותנו עם מה ששכחנו, מה שאולי נותר בחיינו כזיכרון של אושר ואמת — סגולות המהות שלנו. מטרתו העליונה היא לאפשר לנו ליהנות מחופש אמיתי.באודה שלו ´רְמָזִים לאַלְמָוֶת´, מתאר המשורר האנגלי ויליאם וורדסוורת´ את ימי הילדות המוקדמת כימים המלאים איכויות של תום וצלילות נשגבים וטהורים. 

 

הָיוּ יָמִים בָּהֶם אָחוּ, נַחַל, מַטָּע

הָאֲדָמָה וְכָל מַרְאוֹתֶיהָ

נִדְמוּ בְעֵינַי

עוֹטִים אוֹר שְׁמֵימִי

רַעֲנַנִּים וּמְלֵאֵי הוֹד כַּחֲלוֹם 

 

אך עם ההתבגרות אובדות איכויות אלה — 

 

כָּעֵת דָּבָר אֵינוֹ כְּפִי שֶׁהָיָה

בַּאֲשֶׁר אֶפְנֶה

לַיְלָה וָיוֹם

אֶת הָאוֹר שֶׁרָאִיתִי

אֵינִי רוֹאֶה עוֹד

 

 רובנו איבדנו את האור של ילדותנו. אנחנו יכולים להביט על מצבנו בהווה בעוגמת נפש ובתחושת החמצה, או למצוא בעצם ההכרה במצבנו הבטחה גדולה ותקווה להשיב את מה שאבד.

 

 

 

חזרה לראש הדף 

 

 

דיאגרמות 

 

 

                                                                                                      

^ חזרה לראש הדף 

 

 

 

 

 

 

 

דרכים לצמיחה  

 

האניאגרם מאפשר מידת דיוק שנדיר למצוא כמוה בשיטות אחרות. הוא מציג מטרה ודרך שאינן כלליות לכל בני האדם, אלא ייחודיות עבור כל אחד מתשעת טיפוסי האניאגרם. יתר על כן, הוא גם מציע דרך להבנת המכשולים הייחודיים העומדים לפני כל אחד מתשעת הטיפוסים. אני מאמין כי הדרך שבה ניתן לחולל שינוי כלשהו היא בעזרת תשומת לב וקשב.

 

לפיכך בחרתי שלא לתת בספר זה הנחיות פעולה. הנחיות כאלה עשויות להשרות אופטימיות ותחושה כי קל לחולל את השינוי, וכי מי שימלא אחר ההוראות המומלצות, מיד ייעלמו מצוקותיו והוא יעלה על נתיב בטוח לחיי אושר. אולם הדרך ארוכה יותר. היא מבוססת, לפחות בתחילתה, בעיקר על תשומת לב שקטה ונטולת ביקורת להתנהגויות, מחשבות, רגשות ותחושות. במונח תשומת לב אין כוונתי לאיכות שהיא אינטלקטואלית או רגשית או אינטואיטיבית.

 

כוונתי ליכולת להיות נוכח ברגע ההווה, להיות ערים למה שמתרחש כאן ועכשיו, ולהביט בדברים כתינוק המביט בהם בפעם הראשונה. כוונתי גם ליכולת להיות ערים לדפוסי מחשבה שמקורם בעבר, ולציפיות לגבי העתיד — דפוסים וציפיות המסיטים ללא הרף את תשומת הלב מן ההווה ומרחיקים את האדם מעצמו. תשומת הלב שעליה אני מדבר כמוה כהפניית אלומת אור לאזורים שבדרך כלל שרויים בחשכת האפלה, אם כי השפעתם רבה והם ממלאים את החיים בכאב ובקושי רב, או גורמים לאנשים לפעול בצורה שמרחיקה אותם מעצמם ומכל מה שחשוב להם.

 

תשומת לב כזאת יכולה להעניק לאדם הבנה עמוקה יותר של עצמו. הארת הפינות האפלות עשויה להפוך אותן למאיימות פחות, ולהעניק לנו אומץ לב, יושר ופיכחון. מודעות רוחנית כוללת את היכולת להביט במה שקיים בתוך תוכנו, מעבר לשכבה העבה של דעות קדומות והתניות שאספנו מאז ילדותנו, מעבר לשכבת האישיות, שמסתירה את איכויות המהות שלנו, כמו עוצמה, אינטליגנציה, שמחה וחמלה. כשאנחנו מפנים את מבטנו מן החוץ אל הפנים ומתחילים לחוות את מהותנו, מתמתן האופן שבו האישיות מנהלת את חיינו.

 

תשומת הלב והמודעות למקומות של כאב ועצב יכולה להפחית את ההתמסרות שלנו אליהם ואת הזדהותנו עימם. כשפוחתת ההזדהות שלנו, אנחנו מפתחים יכולת לשהות במקומות שתמיד ברחנו מהם. אנחנו מסוגלים להתבונן בכשל הרגשי ובקיבעון החשיבה שלנו ולראות כיצד הם מנהלים את חיינו. אנחנו לומדים לראות את המהמורות שבדרכנו בלי שהן יכשילו אותנו, ומבינים שזו זכותנו הטבעית לשהות במקום גבוה יותר ולבחור להפסיק להיות משועבדים. 

 

^ חזרה לראש הדף        

 

 

 

 

האניאגרם במערכות יחסים  

 

היכרות עמוקה עם עצמנו מאפשרת חופש ועוצמה פנימית, הבאים לידי ביטוי ביכולת ליצור מערכת יחסים עם הזולת מתוך התמסרות מודעת ואהבה שאינה תלויה במוסכמות, ובלי שנאבד את עצמנו בזולת.

 

החופש מאפשר לנו ליצור אינטימיות אמיתית, שאינה כרוכה בנוחות, ביציבות או במחויבות, אלא ברצון אמיתי לחוות את המסתורין המופלא שנוצר בקשר בין בני אדם. החופש מאפשר לנו לראות את הזולת כאדם שלם, מופלא ושווה לנו, שסגולותיו מעשירות ומעצימות את חיינו ואת יחסינו איתו.

הוא מאפשר לנו ליצור מערכות יחסים בלי שנחשוש מחשיפת העצמי העמוק שלנו או מן ההיכרות העמוקה עם הזולת. מערכות יחסים כאלה יאפשרו לנו לחוות התרחבות, שלמות, אחדות ואהבה. כל שיטה העוסקת בטיפולוגיה של בני אדם מעוררת מיד סקרנות: האם נוכל לקבל דרכה תובנות חדשות שיסייעו לנו לדעת מי בן/בת הזוג המתאימ/ה לנו? קל מאוד להיתפס לתבנית המחשבתית שלפיה: אם אני טיפוס א´ לא מתאים לי להיות בקשר עם טיפוס ב´; או אם אני טיפוס ג´ מתאים לי טיפוס ח´.

עם זאת, להבנתי אין מרשמים בדוקים, לא להצלחה ולא לכישלון. כל העוסקים בשידוכים על פי האניאגרם עושים בו שימוש פסול.האניאגרם עשוי לעזור לנו להבין את בן הזוג שלנו באופן עמוק יותר. הוא יכול לעזור לנו לראות, גם בשלבים המוקדמים של הקשר אילו מכשולים עלולים לעמוד בדרכנו, כדי שנוכל להתמודד עימם טוב יותר או לקבלם בהבנה ובאמפתיה.

 

הוא גם עשוי לאפשר לנו ליהנות מהבנת האיכויות הגבוהות שבן הזוג שלנו מביא למערכת היחסים ולקבל איכויות אלה בשמחה ובהכרת תודה.

 

^ חזרה לראש הדף

 

 

 

 

אפילוג  

 

 

אמר הרבי מלילוב אל חסידיו:גאולה לא תוכל לבוא לאדם קודם שיראה קלקלה שבנשמתו וייגש לתקנה. מי שאינו נותן דריסת רגל להכרת חסרונותיו, אם אדם ואם עם, אין לה לגאולה דריסת רגל אצלו. אנו נגאלים בה במידה שאנו רואים את עצמנו.בשעה שבני יעקב אמרו ליוסף: "כנים אנחנו", השיב להם: "הוא אשר דיברתי אליכם לאמור: מרגלים אתם". אבל אחר-כך, כשהודו בלב ובפה על האמת ואמרו איש אל אחיו: "אבל אשמים אנחנו על אחינו", התחילה גאולתם מנצנצת, ויוסף, שנכמרו רחמיו עליהם, הסב פניו מעליהם ובכה. 

 

מתוך "אור הגנוז" מרטין בובר

^ חזרה לראש הדף

פרולוג 

 

חירות, שחרור, זאת חייבת להיות מטרתו של האדם. להיות חופשי, להשתחרר מן העבדות: אל הדבר הזה חייב אדם לחתור כשמצבו נעשה מודע לו אפילו במקצת. אין מזומן לו שום דבר, ושום דבר אינו אפשרי, כל עוד הוא עבד מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית. אך אין הוא יכול לחדול להיות עבד מבחינה חיצונית, כל עוד הוא עבד מבחינה פנימית. אי לכך, על מנת להיעשות בן חורין, חייב אדם להגיע לחירות פנימית.

 

הסיבה הראשונה לעבדותו הפנימית של האדם היא בורותו, ומעל לכול, בורותו לגבי עצמו. ללא ידיעת עצמו, ללא הבנה של עבודת המכונה שלו ותפקודיה, אין האדם יכול להיות חופשי, אין בידו לשלוט בעצמו, והוא יישאר תמיד עבד וכלי משחק בידי הכוחות הפועלים עליו.זו הסיבה שבכל התורות העתיקות היתה התביעה הראשונה, בראשיתה של הדרך לשחרור: ´דע את עצמך´.על המילים האלה נדבר עתה.

 

ג´ א´ גורדייף

 

 

 

 

הקדמה  

 

משל ארמני מספר על צ´לן, שמדי ערב, לאחר שובו מעבודתו ולאחר שאכל את הארוחה שהגישה לו אשתו, נהג לשבת ולנגן בצ´לו.

באחד הערבים, בתום הארוחה, לקח הצ´לן את הצ´לו לידיו והחל לנגן, ובמשך דקות ארוכות ניגן רק צליל אחד. למחרת, עם תום הארוחה, שוב התיישב הצ´לן לנגן. הקשיבה אשתו בדריכות והנה חוזר אותו הצליל מליל אמש. יושב הצ´לן, הבעת ריכוז ואושר על פניו, ומנגן.

אצבעותיו מונחות על המיתרים בלי לזוז, הקשת שלו נעה הלוך ושוב על אותו המיתר והצליל שהוא מפיק נותר בלא שינוי. היא לא הגיבה גם הפעם, אך למחרת, כשחזרו על עצמם המראה והצליל, לא התאפקה עוד, פנתה אליו ושאלה, "אישי היקר, אהוב ליבי, מה עובר בימים אלה בליבך, הרי כל השנים ניגנת מנגינות רבות ושונות ומדי ערב נמלא ביתנו עושר של צלילים, מה קורה לנגינתך?" הביט הצ´לן באשתו באהבה וענה:

"אשתי היקרה, אהובת נפשי, כל השנים חיפשתי את הצליל הנכון. כל הנגנים מחפשים את הצליל שלהם. אני את הצליל שלי מצאתי."כשפגשתי לראשונה באניאגרם ובדרך שבה הוא מתאר את נפש האדם ונבכיה, כשראיתי את הבהירות, העומק והדיוק שבו, ידעתי שמצאתי את הצליל שלי.

 

האניאגרם מרתק אותי במשך שנים, וככל שאני מוסיף ולומד אותו, כך אני מוקיר יותר את המרחבים והמעמקים שהוא מאיר, מגלה דברים שנסתרו בתחילת הדרך, ולומד על עצמי ועל זולתי יותר מכפי שידעתי אי פעם. האניאגרם הוביל לשינוי עמוק בחיי והוסיף לראייתי מימדים שלא עלה בידי להגיע אליהם באמצעות שיטות רבות אחרות, או דרך ספרים ותרגולים שונים, שהיו בבחינת תרופה לרגע, אך לא חוללו בי שינוי אמיתי. במובנים רבים האניאגרם עזר לי לצאת לחופשי.מסורות רבות מדמות את קיומנו לחיים בחדר קטן ונידח בפאתי ארמון נפלא ורחב ידיים, שבהם אנו ממצים רק חלק זעום מן האפשרויות הרחבות לאין שיעור הפתוחות בפנינו.

 

לעתים, ברגעי חסד, דלת חדרנו נפתחת ואלה מאיתנו שעיניהם פקוחות זוכים להעיף מבט במרחבי הארמון המופלא שבו הם חיים. רגעים כאלה עשויים לשנות את חיינו לעד, ולעתים מי שרואה מה ממתין מעבר לתא הכלא לא ימצא עוד מנוח לנפשו עד שייצא לחופשי.

 

ההבנה שאנחנו חיים במעין כלא היא שלב ראשון והכרחי בדרך אל החופש.המורה הסוּפי אידריס שאה (Shah) מספר את המשל על חרש המתכת שנכלא על לא עוול בכפו בכלא נידח, ללא כל סיכוי להשתחרר. אשתו, אורגת שטיחים, שולחת אליו שטיח תפילה שבתוכו היא משלבת דוגמה מורכבת. לאחר זמן מה מבין החרש שהדוגמה שעל השטיח מתארת למעשה את מנעול דלת התא שבו הוא כלוא. משאריות מתכת שהוא מוצא הוא מתקין לו מפתח לפי הדוגמה שבשטיח, ומצליח להימלט.האניאגרם מתאר את תא הכלא, את אופן הגעתנו אל הכלא ואת המנעול של דלת התא, וכן הוא מסביר כיצד להכין מפתח שיפתח את המנעול. הוא מתאר, מתוך הבנה עמוקה ובדיוק רב, את התא המסוים שבו כל אחד ואחד מאיתנו כלוא, כל אחד ותאו. תאי הכלא מגוונים ושונים, חלקם עלובים ומדכאים וחלקם מטופחים למשעי, אך כולם תאי כלא.

האניאגרם לא נועד לגרום לנו להרגיש נוח יותר בתא הכלא, הוא לא בא לתאר כיצד לקשט את הכלא או לקבל אותו כדרך חיים תוך ויתור על החופש. האניאגרם, במשמעותו הנשגבת, בא להוביל אותנו לחופש אמיתי. כדי לעשות זאת, ראשית, הוא מאפשר לנו לראות ללא כחל וסרק את תא הכלא — ה´אישיות´ שלנו, ושנית, הוא מראה לנו את המקום הטהור שמחוץ לכלא, זה שממנו באנו ושאליו ביכולתנו לחזור — ה´מהות´ שלנו.

האניאגרם מאפשר לנו לראות ולהכיר, הן את תכונות האישיות והן את תכונות המהות שלנו, ולהבדיל ביניהן.

הוא מתאר כיצד אנו עוטים על עצמנו אישיות ומתנהלים בתיווכה בעולם. המהות שלנו נותרת זכה, צלולה ומושלמת כל העת, אך היא בדרך כלל נחבאת מאיתנו בשל הזדהותנו עם האישיות.ההבחנה בין מהות לאישיות היא אחת ההבחנות החשובות בתורתו של הפילוסוף והמיסטיקן הנודע גיאורג איוונוביץ´ גורדייף (Gurdjieff).

 

גורדייף תיאר את המהות כמה שאמיתי וקבוע בנו, כל מה שהוא שלנו, ואת האישיות כמה ששקרי בנו, כל מה שאינו שלנו, אלא נרכש מבחוץ ומשתנה בהתאם להשפעות חיצוניות. המונח אישיות (personality) מקורו במילה היוונית ´פרסונה´ שפירושה ´מסיכה´.

 

אפשר גם לדמות את האישיות למסנן שדרכו אנחנו חווים את המציאות. כיוון שלכל אחד מסנן שונה, גם ראיית המציאות משתנה מאוד מאדם לאדם. הידע של האניאגרם מאפשר לנו להכיר את המסנן שדרכו אנחנו רואים את העולם. היכרות כזאת עשויה לצמצם את השפעתו של המסנן, או לחלופין, לאפשר לנו להסיר אותו מעל עינינו ולחוות את העולם באופן אמיתי וצלול.

 

בעיניי האניאגרם הוא מעין יישום של הרעיון הגורדייפיאני של ´סבל מרצון´: בחירה בנתיב שהוא אמיתי ונטול אשליות אך גם תובעני ומלא מהמורות — הנתיב של חקר עצמי. גילוי האמת על עצמנו עלול להיות מלווה בכאב וברגעי משבר שהם חלק בלתי נמנע מתהליך של צמיחה אמיתית.

לימוד האניאגרם כמוהו כהפניית זרקור הן על מעלותינו הגבוהות והן על תהומות נפשנו. לצד ראיית הצדדים החיוביים שבנו, עלינו להתוודע גם לצדדים הקשים והאפלים המלווים אותנו באשר נלך. גילוי כזה דורש יושר פנימי רב ובגרות. מדובר במפגש רב עוצמה ובלתי הפיך: מרגע שידע האניאגרם ייטמע בתוכנו, הוא ישנה קרוב לוודאי את השקפתנו ביחס לזולת וביחס לעצמנו.דרכים רבות ומורים רוחניים רבים מציעים לנו ´קיצורי דרך´, עוד בטרם רכשנו מושג ברור מי אנחנו, או איך אישיותנו פועלת ומכתיבה את התנהלותנו בעולם. חלקם משתמשים במילים מפתות כמו ´אושר´, ´הארה´ או ´אהבה´, מילים שאמנם מגלמות ערכים גבוהים, אך בהיעדר הבנה של המבנה הפסיכולוגי שלנו עלולות ליצור אשליה של התרחבות וצמיחה. הוויתור על התקדמות הדרגתית במדרגות ההתפתחות חוטא לאדם. כמו כן, לא ראוי לעשות הפרדה בין עבודה פסיכולוגית לעבודה רוחנית, וכל תהליך צמיחה אמיתי ויציב מחייב עבודה בשני הרבדים הללו. צמיחה רוחנית ללא פתרון בעיות יסוד באישיותנו דומה לבניית מגדל גבוה ללא בסיס איתן, מגדל שראשו בשמיים ויסודותיו רופפים. לעומת זאת, עבודה פסיכולוגית שמתייחסת לאישיות כאל אמת המידה היחידה שאין בלתה, תותיר אותנו בתא הכלא. אמנם היא עשויה להפוך את התא שלנו לנקי ומטופח יותר, אך היא לא תאפשר לנו לצאת מפתח הדלת.

 

האניאגרם מאפשר חקירה נוקבת של המבנה הפסיכולוגי שלנו, כולל מנגנוני ההגנה וההסתגלות שלנו, ומאפשר לבחון את האופן שבו אנחנו מזדהים עם האישיות שלנו. הוא מראה לנו כיצד התפתחו מבני האישיות, תוך איבוד הקשר עם המהות שלנו, וכיצד אנחנו יכולים לשוב ולהתחבר אליה. במובן זה האניאגרם מצביע על מה שמעבר לחקירה הפסיכולוגית. הוא אינו מסתפק בתיקון עצמי ברמת האישיות, אלא מכוון אותנו לצמוח אל מעבר לה — אל המהות הטהורה שלנו.

ההיוותרות על פני השטח, ההזדהות עם קליפתנו החיצונית, האישיות, מובילה לחיים של בזבוז, להיעדר משמעות ולסבל. מידת הסבל תואמת את המרחק שבו אנו חיים ממעמקינו. ככל שנתקרב לתכונות המהות שלנו, ככל שניתן לאמת הפנימית הבלתי משתנה שלנו להנחות את חיינו, ככל שניצור קשר חזק יותר עם היסוד האמיתי והטהור שבתוכנו, כך נחוש יותר הקלה, חופש ואושר. כך כותבת סנדרה מייטרי (Maitri): "לעתים קרובות איננו מזהים עד כמה חוויית המציאות שלנו מוגבלת ועד כמה העולם שבו אנו שוכנים מוגבל שלא לצורך. ייתכן שמלווה אותנו תחושה מעורפלת של חוסר שביעות רצון, או תחושה עמומה של מוות והיעדר משמעות או היעדר הגשמה, אף על פי שאנו מתאמצים ככל יכולתנו כדי למצוא סיפוק בדברים שהחברה טוענת שהם הדרך אל האושר: אם זה כסף, רכוש, מעמד, עוצמה, תהילה או מערכות יחסים. יש כאלה שמרגישים באופן ברור כי חייהם מוגבלים. הדבר מתבטא אצלם בתחושה פנימית מכאיבה ומכרסמת של חוסר יכולת, חסר, ריקנות או חוסר טעם. תקופות של משבר יכולות להעלות תחושות אלה אל פני השטח ולאפשר לנו הצצה חטופה במגבלות שלנו. הצצות כאלה הן השלב הראשון בהימלטות שלנו, כיוון שעצם הידיעה שאנחנו נמצאים בכלא כלשהו עשויה ללמד על האפשרות שקיימת דרך אחרת. לאורך כל ההיסטוריה האנושית, מסורות שונות של עבודה רוחנית סיפרו לנו שהחיים מציעים הרבה יותר מכפי שאנחנו מעלים בדעתנו, ושעולם שלם ממתין לנו מעבר לעולם התחוּם על ידי כבלינו הפנימיים".

הרגע שבו אנו מזהים את עצמנו באניאגרם הוא רגע של חסד. יש אנשים המזהים את עצמם באניאגרם בן רגע, בבירור וללא ספקות. אחרים זקוקים לחקירה ממושכת, המלווה בהתלבטויות רבות. בכל אחד מאיתנו יש איכויות מכל תשעת טיפוסי האניאגרם, ולכל אחד מאיתנו דפוסים שונים של חשיבה והתנהגות המשתנים בהתאם לנסיבות. כמו כן, רובנו מתקשים להודות בתכונות הפחות מחמיאות שלנו.

כל הגורמים האלה עלולים להקשות על הזיהוי. עם זאת, הרגע שבו אנו מבינים כי אחד מטיפוסי האניאגרם מתאר אותנו, הוא רגע שבו אנו מקבלים לידינו כלי מדויק ורב עוצמה.נוסף על הבנה עמוקה של עצמנו, האניאגרם גם מאפשר לנו להבין את הזולת ולחוש כלפיו אמפתיה ורכות. הבנה זו מתאפשרת הודות לדרך הסדורה והברורה שבה הוא מציע לפרש את הרבדים השכליים, הרגשיים וההתנהגותיים שלנו ושל זולתנו.על אף כל הסגולות של האניאגרם, אפשר גם לעשות בו שימוש לרעה. לעתים אנשים נאחזים באניאגרם כבתירוץ להימנע מלקיחת אחריות ומשינוי, משל מצאו הצדקה להרגלים הקלוקלים שלהם.

האניאגרם מראה לנו מהן הדרכים הלא ראויות שאימצנו, לא כדי לספק לנו תירוצים, וגם לא כדי לדכדך אותנו, אלא מתוך ההבנה שהצבת המראה מול פנינו היא השלב הראשון בדרך הארוכה לשינוי פנימי.מעל לכול, מטרת האניאגרם היא להפגיש אותנו עם מה ששכחנו, מה שאולי נותר בחיינו כזיכרון של אושר ואמת — סגולות המהות שלנו. מטרתו העליונה היא לאפשר לנו ליהנות מחופש אמיתי.באודה שלו ´רְמָזִים לאַלְמָוֶת´, מתאר המשורר האנגלי ויליאם וורדסוורת´ את ימי הילדות המוקדמת כימים המלאים איכויות של תום וצלילות נשגבים וטהורים. 

 

הָיוּ יָמִים בָּהֶם אָחוּ, נַחַל, מַטָּע

הָאֲדָמָה וְכָל מַרְאוֹתֶיהָ

נִדְמוּ בְעֵינַי

עוֹטִים אוֹר שְׁמֵימִי

רַעֲנַנִּים וּמְלֵאֵי הוֹד כַּחֲלוֹם 

 

אך עם ההתבגרות אובדות איכויות אלה — 

 

כָּעֵת דָּבָר אֵינוֹ כְּפִי שֶׁהָיָה

בַּאֲשֶׁר אֶפְנֶה

לַיְלָה וָיוֹם

אֶת הָאוֹר שֶׁרָאִיתִי

אֵינִי רוֹאֶה עוֹד

 

 רובנו איבדנו את האור של ילדותנו. אנחנו יכולים להביט על מצבנו בהווה בעוגמת נפש ובתחושת החמצה, או למצוא בעצם ההכרה במצבנו הבטחה גדולה ותקווה להשיב את מה שאבד.

 

 

 

דיאגרמות 

 

 

                                                               

 

 

דרכים לצמיחה  

 

האניאגרם מאפשר מידת דיוק שנדיר למצוא כמוה בשיטות אחרות. הוא מציג מטרה ודרך שאינן כלליות לכל בני האדם, אלא ייחודיות עבור כל אחד מתשעת טיפוסי האניאגרם. יתר על כן, הוא גם מציע דרך להבנת המכשולים הייחודיים העומדים לפני כל אחד מתשעת הטיפוסים. אני מאמין כי הדרך שבה ניתן לחולל שינוי כלשהו היא בעזרת תשומת לב וקשב.

 

לפיכך בחרתי שלא לתת בספר זה הנחיות פעולה. הנחיות כאלה עשויות להשרות אופטימיות ותחושה כי קל לחולל את השינוי, וכי מי שימלא אחר ההוראות המומלצות, מיד ייעלמו מצוקותיו והוא יעלה על נתיב בטוח לחיי אושר. אולם הדרך ארוכה יותר. היא מבוססת, לפחות בתחילתה, בעיקר על תשומת לב שקטה ונטולת ביקורת להתנהגויות, מחשבות, רגשות ותחושות. במונח תשומת לב אין כוונתי לאיכות שהיא אינטלקטואלית או רגשית או אינטואיטיבית.

 

כוונתי ליכולת להיות נוכח ברגע ההווה, להיות ערים למה שמתרחש כאן ועכשיו, ולהביט בדברים כתינוק המביט בהם בפעם הראשונה. כוונתי גם ליכולת להיות ערים לדפוסי מחשבה שמקורם בעבר, ולציפיות לגבי העתיד — דפוסים וציפיות המסיטים ללא הרף את תשומת הלב מן ההווה ומרחיקים את האדם מעצמו. תשומת הלב שעליה אני מדבר כמוה כהפניית אלומת אור לאזורים שבדרך כלל שרויים בחשכת האפלה, אם כי השפעתם רבה והם ממלאים את החיים בכאב ובקושי רב, או גורמים לאנשים לפעול בצורה שמרחיקה אותם מעצמם ומכל מה שחשוב להם.

 

תשומת לב כזאת יכולה להעניק לאדם הבנה עמוקה יותר של עצמו. הארת הפינות האפלות עשויה להפוך אותן למאיימות פחות, ולהעניק לנו אומץ לב, יושר ופיכחון. מודעות רוחנית כוללת את היכולת להביט במה שקיים בתוך תוכנו, מעבר לשכבה העבה של דעות קדומות והתניות שאספנו מאז ילדותנו, מעבר לשכבת האישיות, שמסתירה את איכויות המהות שלנו, כמו עוצמה, אינטליגנציה, שמחה וחמלה. כשאנחנו מפנים את מבטנו מן החוץ אל הפנים ומתחילים לחוות את מהותנו, מתמתן האופן שבו האישיות מנהלת את חיינו.

 

תשומת הלב והמודעות למקומות של כאב ועצב יכולה להפחית את ההתמסרות שלנו אליהם ואת הזדהותנו עימם. כשפוחתת ההזדהות שלנו, אנחנו מפתחים יכולת לשהות במקומות שתמיד ברחנו מהם. אנחנו מסוגלים להתבונן בכשל הרגשי ובקיבעון החשיבה שלנו ולראות כיצד הם מנהלים את חיינו. אנחנו לומדים לראות את המהמורות שבדרכנו בלי שהן יכשילו אותנו, ומבינים שזו זכותנו הטבעית לשהות במקום גבוה יותר ולבחור להפסיק להיות משועבדים. 

 

 

 

האניאגרם במערכות יחסים  

 

היכרות עמוקה עם עצמנו מאפשרת חופש ועוצמה פנימית, הבאים לידי ביטוי ביכולת ליצור מערכת יחסים עם הזולת מתוך התמסרות מודעת ואהבה שאינה תלויה במוסכמות, ובלי שנאבד את עצמנו בזולת.

 

החופש מאפשר לנו ליצור אינטימיות אמיתית, שאינה כרוכה בנוחות, ביציבות או במחויבות, אלא ברצון אמיתי לחוות את המסתורין המופלא שנוצר בקשר בין בני אדם. החופש מאפשר לנו לראות את הזולת כאדם שלם, מופלא ושווה לנו, שסגולותיו מעשירות ומעצימות את חיינו ואת יחסינו איתו.

הוא מאפשר לנו ליצור מערכות יחסים בלי שנחשוש מחשיפת העצמי העמוק שלנו או מן ההיכרות העמוקה עם הזולת. מערכות יחסים כאלה יאפשרו לנו לחוות התרחבות, שלמות, אחדות ואהבה. כל שיטה העוסקת בטיפולוגיה של בני אדם מעוררת מיד סקרנות: האם נוכל לקבל דרכה תובנות חדשות שיסייעו לנו לדעת מי בן/בת הזוג המתאימ/ה לנו? קל מאוד להיתפס לתבנית המחשבתית שלפיה: אם אני טיפוס א´ לא מתאים לי להיות בקשר עם טיפוס ב´; או אם אני טיפוס ג´ מתאים לי טיפוס ח´.

עם זאת, להבנתי אין מרשמים בדוקים, לא להצלחה ולא לכישלון. כל העוסקים בשידוכים על פי האניאגרם עושים בו שימוש פסול.האניאגרם עשוי לעזור לנו להבין את בן הזוג שלנו באופן עמוק יותר. הוא יכול לעזור לנו לראות, גם בשלבים המוקדמים של הקשר אילו מכשולים עלולים לעמוד בדרכנו, כדי שנוכל להתמודד עימם טוב יותר או לקבלם בהבנה ובאמפתיה.

 

הוא גם עשוי לאפשר לנו ליהנות מהבנת האיכויות הגבוהות שבן הזוג שלנו מביא למערכת היחסים ולקבל איכויות אלה בשמחה ובהכרת תודה.

 

 

 

 

אפילוג  

 

 

אמר הרבי מלילוב אל חסידיו:גאולה לא תוכל לבוא לאדם קודם שיראה קלקלה שבנשמתו וייגש לתקנה. מי שאינו נותן דריסת רגל להכרת חסרונותיו, אם אדם ואם עם, אין לה לגאולה דריסת רגל אצלו. אנו נגאלים בה במידה שאנו רואים את עצמנו.בשעה שבני יעקב אמרו ליוסף: "כנים אנחנו", השיב להם: "הוא אשר דיברתי אליכם לאמור: מרגלים אתם". אבל אחר-כך, כשהודו בלב ובפה על האמת ואמרו איש אל אחיו: "אבל אשמים אנחנו על אחינו", התחילה גאולתם מנצנצת, ויוסף, שנכמרו רחמיו עליהם, הסב פניו מעליהם ובכה. 

 

מתוך "אור הגנוז" מרטין בובר

 

קטעים נבחרים

קטעים נבחרים

בני לוז         

דרך האניאגרם

בני לוז  

דרך האניאגרם